אהבת אמת היא בלתי משתנה, ויוצאת אל מעבר לעצמנו. הנורמה האתית משמשת לה כעמוד שידרה של יציבות. שכן דווקא מסגרת מוגדרת שכזאת מאפשרת לנו חופש אמיתי הדרוש לנו על מנת לתת ולקבל אהבת אמת. היכן ניתן ללמוד את הסטנדרטים של אהבת אמת? במכון התקנים? אולי באוניברסיטה? ובכן כולנו יודעים שהמשפחה היא בית הספר האמיתי של האהבה. כל תהליך למידה כרוך ברכישת ידע והבנה. על נושא האהבה ניתן ללמוד באופן עקיף באמצעות סיפורים בעלי מוסר השכל, ובמיוחד כאלו המסופרים על ידי סבים וסבתות לנכדיהם. כמובן שהלימוד הישיר והמעשי ביותר נלמד מתוך מערכות היחסים. האינטראקציה המשפחתית, בה מעורבים סבים וסבתות, הורים, אחים ואחיות וילדים, מאפשרת למידה טבעית מתוך דוגמאות חיות. המשפחה היא המקום בו צריכה להיקבע הנורמה הראויה להתנהגות.
שוב, עלינו להדגיש, שאהבת אמת מחייבת הקנייה ואכיפה של חוקים וכללים ברורים במסגרת המשפחה. לא מדובר כאן בגישה קרה ומנוכרת, להפך, מדובר בגישה רגשית אישית ומתחשבת וביצירת אוירה של אהבה, ואמון. אגב, רק כדי להדגיש את חשיבותם של כל מרכיבי המשפחה בתהליך, נזכיר כי בין הגורמים המשותפים השכיחים ביותר בקרב נוער עבריין, הוא העדר מערכת יחסים עם סבים וסבתות. גורם שהוא דומיננטי יותר מאשר הרקע הסוציו אקונומי. ובכן תפקידה המרכזי של המשפחה הוא להיות בית הספר לאהבה, המקום בו גדל ומתפתח הלב, כלומר היכולת להעניק ולקבל אהבה. התפתחותו של הלב, מכשירה אותנו להתייחס לאנשים מכל הסוגים והמינים בחברה. למעשה היא נמשכת לאורך כל חיינו, בשעה שאנו ילדים, אחים ואחיות, בני זוג ולבסוף גם כהורים.
עד עתה השתמשנו במושג הרחב של אהבה. מבט קרוב על התפתחות הלב מלמד אותנו שישנם כמה סוגים של אהבה המאופיינים על ידי מערכות היחסים הקשורות בגיל, מין ונישואים. כל אחד מהסוגים הנזכרים הללו של האהבה, נובע מתוך מה שאנו מכנים "תחום הלב". תחום הלב הוא הממד הרוחני המכיל את אותה אהבה מסוימת, בעלת המטרה הייחודית, הנובעת ממנו באופן ספונטאני וטבעי.
אנו מגדירים ארבעה תחומים של לב: אהבת ילדים, אהבת אחים ואחיות, אהבת בעל ואישה ואהבת הורים. המעבר מתחום אחד לשני דומה לעליית כתה. כלומר הוא מתאפשר כאשר הסטנדרט הנדרש לשם התקדמות התמלא. שעה שאנו מתקדמים לקראתו של תחום לב גבוה יותר, אנו ממשיכים לקיים את התחומים הקודמים לו משום שהם כלולים בתוכו. לדוגמא ילד הנכנס לתחום אהבת אחים ואחיות, ימשיך עדיין להתייחס להוריו באמצעות אהבת ילדים. לכל אחד מארבעת תחומי לב שהזכרנו, ערכיות ייחודית רבה והם מכילים בתוכם את ההיבטים היסודיים של אהבת הבורא, כלומר את האהבה האוניברסלית שהיא חובקת כל. והם גם שנותנים לה את ממד המוחשיות. האינטראקציה של האהבה בקרב בני במשפחה, יוצרת תנועה מעגלית הצוברת עוצמה הולכת וגוברת. אנו אוהבים וחווים אהבה, עוזרים זה לזה לגדול וכך לומדים ומלמדים בו בזמן.
נשאלת השאלה מה קורה כאשר ההורה אינו מפתח אישיות טובה, ואיננו מסוגל להעניק אהבת אמת לילדיו. במקרה זה אישיותו של הילד נפגמת והוא מתקשה להתייחס לכל סוג של בני אדם. בהמשך מפתחים ילדים כאלה חוסר אמון, ואי ציות למבוגרים ולכל צורה של סמכות חברתית. החסר באהבת ההורים האמורה לשקף את אהבתו של אלוהים, גורם לכך שלמצפונו של הילד אין נקודת יחוס והתפתחותו נבלמת. יחסים מעורערים בין בני הזוג ובינם לבין הוריהם עלולים להוביל לשימוש לקוי בסמכות ההורית שבמקרים קיצוניים מוצאת את ביטויה אפילו בתופעה המזעזעת של גילוי עריות. תוצאה עגומה אחרת של כשלון ההורים לאפשר התפתחות תקינה של תחום הלב של אהבת ילדים הוא ההומוסקסואליזם, תופעה הנובעת מכישלון מערכת היחסים בין אב לבן ובין אם לביתה.
נקל להבין שהסדר בתוך המערכת המשפחתית מתרגם את עצמו ליחסים תקינים בין העמדות השונות בחברה. התפתחות בריאה של תחום זה של הלב, מאופיינית בתחושת שימחה כאשר אחד מאחיך או מאחיותך מצליח ומתקדם, כאילו הייתה זאת הצלחתך שלך. גם במקרה זה אם אין ההורים מסוגלים לספק דוגמה ראויה, תהיה אהבת האחים והאחיות לוקה בחסר, ובסופו של דבר הסדר החברתי מתמוטט. זוהי גם הסיבה לכך שאחוזי הפשיעה עולים בהתאמה לעליה במספר המשפחות החד הוריות ושל לידות מחוץ לנישואין. בהרחבה ניתן לאמור שהקונפליקטים האתניים והלאומיים המובילים למלחמות, נעוצים כולם בכשל הבסיסי לחיות כאחים ואחיות אמיתיים. כלומר ראיית הבורא כהורה אמיתי אוניברסלי של כולנו משמעותה היא שכולנו אחים ואחיות במובן הרחב של המילה דבר היוצר מפתח טבעי לשלום עולמי.
כעת מתבגרים הנער והנערה, נעשים יפים ורגישים, ומגלים משיכה גוברת והולכת לפרטנר לאהבה מקרב בן המין השני. התלהבות זאת מלווה לעתים בתחושה שהשמיים הם הגבול, ומנגנוני הבקרה הפנימיים מוצפים באיתותים מבלבלים. דווקא בשלב זה הכרחי וחיוני לשמור על טוהר מיני מוחלט. פוטנציאל האהבה צריך להגיע כעת לרמתו הרגשית הגבוהה ביותר, ואסור לו להשתחרר טרם עת. תחילתה של אהבה אמיתית בין בני הזוג הנישאים מותניית ברכישת שליטה מלאה ביצר המיני. כלומר הבשלות ליחסים זוגיים מאופיינת על ידי היכולת להתגבר על הדחף לסיפוק הנובע ממניעים אנוכיים. בנקודה זאת של בגרות, כאשר היחסים מושתתים על מחויבות מוחלט כלפי בן או בת הזוג, ואנו מקבלים אנו את ברכתו של הבורא לאותו חיבור, מאפשר שחרורו של פוטנציאל האהבה בניצוץ קוסמי אדיר. העצמה הרגשית הנה גדולה עד כדי כך, שאובדן הבתולים ללא מחויבות הדדית מוחלטת, עלול לגרום לנזק רוחני בלתי הפיך.
המארג הרגשי באהבת בני הזוג הוא גם עשיר ביותר. הבעל אוהב את רעייתו גם כאחות, כבת, כאם ואפילו כסבתא. מובן שגם האישה אוהבת את בעלה כאח, כאב, כבן וכסב. אהבה כזאת מכשירה כל אחד מבני הזוג לראות בפרטנר שלו את היקום כולו. כלומר הבעל אוהב דרך אישתו את כל נשות העולם והאישה אוהבת דרך בעלה את כל הגברים בעולם. ההתמקדות בפרטנר אחד ובלעדי יוצרת בסיס התחברות טהור וכאשר הוא נקי מאנוכיות הרי שהאהבה המינית הנחווית הנה נפלאה. היא מהוה את מקור האושר הגדול ביותר לבעל לאישה ואפילו לבורא עצמו, ובאמצעותה מתרחש גם פלא הבריאה של חיים לחדשים. אברי המין של הגבר והאישה צריכים להיות שמורים ומוצנעים כקודש הקודשים. אבר האהבה של הגבר שייך לאישתו בלבד וזה של האישה שייך לבעלה בלבד. משום כך אסור לתת לגורם זר כלשהו לעשות בו שימוש.
ברור אם כן לחלוטין כיצד פורנוגרפיה לצורותיה גורמת להרס נורא לתחום הלב של האהבה הזוגית. היא מדיחה כנגד אותה נאמנות מוחלטת המאפשרת לאהבת בני הזוג לצמוח ולפרוח ללא גבול. באהבת אמת אין כל מקום לקונספציה של גירושין. עלינו לזכור שבני הזוג שווים לחלוטין בערכם האוניברסלי ולכן כל אפליה על בסיס מיני פסולה וסותרת כל הגיון בסיסי. מצד שני בני הזוג הנם שונים לחלוטין במהותם, דבר המאפשר את משיכתם ההדדית האינסופית. כל ניסיון ליצור שוויון שאינו ערכי באמצעות מיטת סדום של סימטרייה תפקודית ידון בסופו של דבר לכישלון. חלוקת התפקידים המשפחתית צריכה להיות תואמת את יכולתם הטבעית המיוחדת. חופש ושחרור אמיתיים עבור שני בני הזוג מקורם באהבת אמת. כזו איננה קיימת במערכת הזוגית נוצר פתח התדרדרות לתחליפים שלעולם לא יהיו מספקים כגון ניאוף, זנות ופורנוגרפיה - אשר בסופו של דבר מחריבים את המרקם החברתי כולו.
הילד מנצל היטב את ההורה המיניק ומאכיל אותו, מלמדו ומשחק עמו ואף תומך בו כלכלית לאורך שנים ארוכות. ולמרות כל זאת ההורה הכאילו מנוצל חש כתוצאה מכך רק אושר. כלומר הורה אמיתי צריך אהבה מוחלט, המעמידה את ערכיותו של הילד מעל לשלו. מסיבה זאת שכיחים כל כך המקרים שבהם הורים עושים מעשים נועזים להצלת ילדיהם ללא כל שיקול רציונאלי, שכן אהבתם עולה על כל שיקול שכזה.
בשעה שהורה מחנך את ילדיו, יש והוא נאלץ להענישם במהלך הקניית ערכי משמעת. במצב זה עליו להזדהות עם תחושת הכאב של ילדיו וגם לנחמם. ההורה רוצה שילדיו יעלו עליו בכל תחום, ויהיו מוצלחים יותר, אוהבים יותר ונבונים יותר. הצלחתם לא מעוררת בו כל קינאה, להפך היא מסבה לו אושר עצום. בני הזוג חווים באמצעות ילדיהם עומק גדול יותר באהבתם הזוגית כיון שמתאפשר להם לחוות פן נעלם באישיותם של בן או בת זוגם. והכוונה היא ל ילדותם שלהם המשתקפת באמצעות ילדות צאצאיהם.
המציאות בעולמנו היא, שלמעט כמה חריגים מכאיבים, הרי שבדרך כלל הורים אוהבים את ילדיהם כמיטב יכולתם ודואגים להם. אולם בכך אין די. העולם עדיין זקוק לסטנדרט של הורות אמיתית. כשל בתחום הלב של אהבה הורית יוצר חסך אהבה בעייתי אצל הילדים האחראי להתפתחות תופעות של פשיעה, סמים, מין בלתי אחראי, פגיעה במסגרות חברתיות ואפילו בטבע שסביבנו. זהו המקור למודל השקרי של סמכות המבוסס על כוחניות ולחץ של מושלים על נתיניהם המגיע עד לטוטליטריות. אהבה הורית אמיתית תוביל אותנו לציויליזציה שבה השלטון מבוסס על אהבת אמת.